דיברתי איתה. באמת באמת דיברתי איתה.

היא סיפרה לי איך הולכים לה חייה... אי שם בירושלים.

היא סיפרה לי איך בכיתה ד'... מה לומדים ומה עושים.



היא סיפרה לי שהיום ט' בסיוון, ותעודות מקבלים בה' בתמוז.

באמת שלא ידעתי את זה.



היא שאלה אותי איפה אני גרה...

אמרתי לה שליד סבתא... בערך.



היא שאלה אותי אם אני אחזור לבקר אותה.

אמרתי לה שברור... כי איך אני יכולה לא לבוא לבקר אוצר
שכמותה.



היא ביקשה ממני שהפעם, אני אשאר לכמה ימים.

"אבל חמודה שלי, אני תמיד באה לכמה ימים."

"כן?" היא אמרה, "אבל הפעם אני רוצה שתשארי המון המון זמן!"



גם אני רוצה להישאר המון המון זמן...



היא שאלה אותי למי אני הכי מתגעגעת.

אמרתי לה שאני הכי מתגעגעת אליה ולעוד שלושת האחים שלנו.

"ולאבא את לא מתגעגעת?"

התחמקתי. "לא שאלת למי אני מתגעגעת, שאלת למי הכי הכי..."



היא אמרה לי שהיא תגיד לאמא (שלה) להתקשר אליי כשהיא קמה.

והיא אמרה לי ביי, להתראות.









עברה כמעט שנה מאז הפעם האחרונה שדיברתי איתה.

וכל הרגשות פתאום הציפו אותי, עד שפשוט נהייתי אדישה.

ואז ישבתי לי וניגנתי את השיר שכתבתי עליה רק אתמול.



אני רוצה לחבק אותה עכשיו.