אהובי נושרים
מעלי אחד, אחד ואחד
שנים הפנו את תפרחתם וקרנו בכל
צבעי הקשת. הנה הם קמלים ונובלים לי בהסתר
מפנים מקומם בדממה לפני בואו
של הקיץ הלוהט -
עוד נותרו
בכיסי כמה הבטחות
זעירות. צימוקים שמתקו עם הזמן
ממחבוא הסתרים של אימי, אבל גם הן וותרו
כבר לקיץ החם לא יכלו לו
לשרב.
ממתינה
שפתאום יתפרצו
קטעי האביב בין סדקי העיר האפורים.
בחיות עקשנית הם מסרבים להפסיק לזרום
מתמקמים בזריזות מדהימה בין הנקיקים כמו לבה חמה
האוטמת שקעים וחריצים שהמתינו לבואה. הצהוב של החרציות
הפורחות מסנוור את עיני, מהפנט אישוני וקושר אותי
אל מעגנים סמויים של עוצמה
חבויה במעמקי
האדמה. |
