זוהי הגרסה השנייה לסיפור אהבה אסורה.


עודני נמה אך לבי ער, בתמימותו אינו יודע מה צופן יומו הקרב.
מבטו חודרני, מפלח את כאבי, כה שלו ומבין.
עורך דין במקצועו ובנוסף מלמד בכיתתי, בן עשרים ושמונה, גילו
נושק ממעל.
בקרוב אחגוג שישה עשר חורפים, זה יהיה העצוב מכולם.
בסיום השיעור, קורא לי אליו, ידו הגברתנית אוחזת את שלי בתמיכה
ובחצי חיוך.
חש את כאבי, מציע את כתפו, המספר הסלולרי נשלף.


הערב ירד.
מתרפקת על המיטה, בזכרוני רכותה כעת כסלע איתן.
לפתע,
טלפון תקווה מנגן, ניגשת אחוזת יאוש ומרימה.
עיניי פקוחות, ערניות מתמיד, זה הוא!
מדבר אליי ברכותו, פונה אל כאבי, מזדהה, מרפא.
מרירה, בוכיה אל התחדשות מופלאה,
מדי יום חבוקה אל השפופרת,
אוחזת, לא עוזבת,
רוצה המשך, רוצה אותו.


הזמן עובר חולף לו,
פגישה מיועדת טומנת בחובה שיחות על הא ודא,
כאבי במרכזן.
חובק, מנגב את דמעותיי אשר זולגות ללא הפסק.
חושיי מתפזרים בחדר, הילה טהורה, קורצת, רומזת אכן.
נשיקה,
אותן שפתיים בשרניות אשר קראו לי באדימותן, מבקשות, כמהות
לרגע, הגיע הזמן, זוהי שעתך להרפא.
לוהטת מזו לא אמצא, סחפה אותי בעדינותה, יותר לא אוסיף פחד,
לעולם לא,
אפגע.


יום של געגוע קרב לקיצו,
ריב עם אמי רומז לי שמקומי איתו.
מתדפקת על דלתו לעת חצות, פותח, בוהה, לוחש את שמי בפליאה.
מזמין, לא מתמהמה, שואל מה קרה?
סיפרתי הצרה, הגיב בלא נורא, והוסיף כי דבר שמעולם לא חש קרה.
מסתכלת עליו, איני מבינה, ואז בקול צלול מכריז,
שאני האהבה.
לבבי קפץ לו, מדגדג,
אחזתי בראשו כטרף לחיה והצמדתי את הלוהטת בנשיקה.
בדרכנו למיטה החמה משיל את בגדיי בעדינות לשמה.
פעימות לבו גוברות, נושק לכולי, לא מחסיר נקודה יתומה על גופי
הצעיר.
זהו לילה מבורך, מעתה רק טוב אדע.


חלפו להם הימים,
ידענו רגעים טובים מאלה,
עת נסיעתו לחו''ל.
געגועיי נסקו, אהבתי רדדה.
נדודים אל החופש
אל הציפייה הלאה
ההחלטה נחה במוחי ועם חזרתו נודע לה בבכי.
תיאר את יופיי כמלאך טהור, זך ותמים.
טען שבגרתי ואני הוספתי תודתי.
הלא חסד עשה עמי ואני לעזרתו תמיד אהיה.


היום,
בן שלושים,
אני כבר לא קטינה.
אינו מלמד.
מי ייתן ויידע כמה טוב לי היה!
היום יוצאת לדרך חדשה
היום אני אשה.