בלילה ההוא פגשתי את
אימי מתעופפת ובידיה שני סירים.
כמו לוליינית של קרקסים היא מעבירה מיד ליד
את המכסה הכבד שמתעופף מעל לראשה עולה ויורד
פעם מכסה את הסיר שמימין ופעם מכסה את הסיר שמשמאל
וכולם עומדים למטה סביב במעגל עגול. אלה מתפעלים, אלה מזלזלים
או מייעצים  
ואני כרגיל מתביישת, מתכחשת, "זה לא מכובד, זה לא נאה" להתעופף
עם סיר מפויח שכזה
ופתאום, בתנועות לולייניות יורד עלינו ברד של כלים, צלחות עם
ספלים, כפות עם קנקנים ומזלגות עם סכינים
וכול האנשים היפים והנכבדים לפתע ממהרים, חוטפים, אוספים,
תופסים, ממלאים, מתפזרים, נדחקים, דוחפים וצובטים
עד שיורד אלינו מהענן ריח נפלא של אוזני המן ושל מרק עם רגל
קרושה, דגים ממולאים וכרוב ממולא, קוגל מתקתק וכופתאות של חג
ואימי דוהרת למעלה במרומים ומטילה אלינו מתוך הסירים שפע של:
חיינזלך עם לטקלך, רוגלך עם פרפלך, קלופסלך עם בובלך, ובלינצלך
עם אפלך.
וכולם טועמים, זוללים, מלקקים, מקנחים, משהקים, מגהקים
ומפהקים; ולאחר שעייפו מהסעודה, הם חוטפים "דרימל" קטן
למנוחה
ואימי מציצה אלי מלמעלה בנזיפה "מה זה? לא גמרת את המרק?", "לא
לקחת מנה שנייה?" "מה קרה מיין קינט? את לא רעבה?  
ועוד היא מנופפת לשלום ונעלמת לי לתוך החלום  ומשאירה בידי
קופסה קטנה עם חוט ומחט וכפתור בודד
וגם שני סירים מפויחים ומכסה אחד כבד.



חיינזלך עם לטקלך = שמות של מאכלים