שיר ראשון
הוליווד, הוליווד,
השלטים קרבים ומכים במוחי הקודח.
גל עד, ליפים, לחזקים, לצודקים ול"כול-יכולים"
שידעו לאהוב ולשנוא וגם למות בהדר מזויף.
המוני אדם צבעוניים צועדים אתי ב"הוליווד בולוואר".
שדרה אפרורית ונתיב של מלכה שירדה מנכסיה
משחקת עדיין בשיירים אחרונים של חלום
מתנהלת זקופה בליגה של המובסים
ופורסת קרביה המדממים
לסיכוי היחיד
שנותר
לה.
שיר שני
בתיאטרון הסיני,
נעלם הקוסם שהתאים תמיד
בין טביעות כף הרגל ברצפת הבטון
לבין רגעי הזוהר שהשתקפו בהם פעם?
על "מפת הסיור" רשימה של מאה נקודות
הן מנצנצות מולי בברק אדום וירוק,
כמו גלימת הניצחון של החלום.
לכול נקודה כתר ריק שעטף
פרקים עגומים בחיי
בבועות צבעוניות
וניפח חללים
של בדידות
באשליה
שנמוגה בבוקר.
שיר שלישי
הוליווד, הוליווד, אני דורכת על הכוכבים שלי
צועדת לאורך המדרכות ומנסה לזהות את השמות,
כמו להלך על מצבות אבודות של אנשים חיים ומתים
והן מצטיירות לי לרגע כמו המצבות של היהודים
שנעקרו לבניית מדרכות וכבישים.
אולי משהו צועד היום בנעליו
על השם של סבתי
"חנה'לה"
שחרוט על
אבן מתפוררת?
אבל, מי מבין היום יידיש |