שיר ראשון
ושוב
אני ספוגה
בעייפות רחוקה
שפוכה על כוכב אחר.
עיניי מחפשות מקומות בהם הייתי
אולי יתקיימו בהם ההבטחות שקרצו אלי לשוב.
כמו קן נמלים שנעזב מיושביו
כך התרוקנו תעלות המטרו מבעליהן
אלפי זרים מתרוצצים בארמונות האליזה
מטביעים עקבות רגליהם בדשא ועושים בה כבשלהם,
הקולות ברקע מדובבים את שפתה במנגינות שהורגלו לסולמות אחרים.
הדגיטלית מצלמת את פני כפינות של עיר שמלחיה בגדו
והם מצטמקים כפליטים שכבודם נרמס
לשוני עייפה מלחקות שפה אחרת
ורק העיניים עדיין רוצות
ופוחדות לחזור.
שיר שני
טיפות חמות של גשם קיץ
שוטפות את קמטי פניי
ביציאה מהמטרו.
אני מדלגת בעקבים
מעל לשלולית ששקעה בבוץ
"היא לא שלי" זועקת בי מנגינה
מצלילים שהטביעו בי גלי החוף שליד ביתי -
ואני עוד נאחזת בה כמלח בודד
שהוטל לים ומושיטה יד
כדי לאחוז
בעוגן.
