בקרוב אצא מבייתי
אקח עימי סלסלה יפה של שוקולד מתוק מדבש
ולכיסי אכניס את המילים, יפות ונסתרות הן, מקופלות היטב.
אך בטרם פגישתי עם טיב עינייך,
אוותר ואסתיר את סלסלת השוקולד, אזרוק אותה על עץ הערבה -
ציפור תקונן אחר גוזליה הנסתרים גבוה, ודאי תמצא לזה שימוש.
אך את המילים - את תקראי.
עוד רגע אצא מבית הורי
בידי סוכריה גדולה על מקל
אקח עימי מילים יפות, מעט מבולבלות, אשר נוטות לבצבץ מכיס
מכנסי.
אך בטרם ראות מראה עינייך העצובות
אתלבט מעט, ובסוף אתן את הסוכריה לחברי הטוב -
אהבתם פורחת בחורף.
אך במילים - תכירי.
יצאתי עכשיו מהבית
לא נשאר לי מה לקחת עימי, מלבד שמחה אחוזת אופוריה
המילים כבר עתיקות יומין , אז אכתוב מספר מילים על נייר דפדפת
ישן, ואדחוף לכיס.
אני לא ארגיש בכאבך, ארור שכמותי ישאיר בידו את השמחה.
אך את המילים - תבלעי.
עבר החורף והאביב והכל...
ולמה הערבות תמיד בוכיות? |
