אמילי הוציאה את הראש מחלון המכונית וחייכה אל טראביס שישב על
הגדר ונראה עצוב מאוד. גם אמילי הייתה עצובה, היא לא רוצה
לעזוב אותו, אבל לא היה מה לעשות, טראביס צריך לחזור למקום
שאליו הוא שייך. אמילי ידעה שלבסוף ייפרדו, הרי מההתחלה היא
הרגישה את זה. היא וטראביס היו חברים כל כך טובים... והוא נראה
כל כך מסכן שם, יושב על הגדר לבדו...
היא שקלה לרגע לחזור אליו, אבל אבא שלה התניע את האוטו והם
התרחקו יותר ויותר, עד שטראביס נעלם מעבר לעיקול. אמילי הכניסה
את ראשה וסגרה את החלון, הניחה את ראשה על ברכיה ומחתה דמעה
סוררת. היא תתגעגע אל טראביס נורא, הוא היה החבר הכי טוב שלה.
מילא, היא חשבה לעצמה, בטח בעוד כמה ימים היא תמצא עוד חבר
שיהיה הטראביס הכי טוב שלה. סליחה, להיפך. אמילי הוציאה מתיק
הצד שלה תמונה של טראביס וחיבקה אותה.
הוא היה קרפד כל כך טוב.