שלום.
היום מת חבר טוב שלי, אילן שמיד ז"ל.
הוא מת על ידי נאצים/פאשיסטים/ג'יאהד/סוציאל דמוקראטים, מותו
היה בטרם עת ואכזרי.
מה אני יכול לספר עליו? טוב, כמו שאמרתי הוא היה החבר הכי טוב
שלי, למרות שהוא היה ההפך המושלם שלי, אני הייתי הילד המופרע
השיכור המסומם וחסר כל מוסר בכל מה שנוגע למין, והוא, אימא
תרזה, הבייביסיטר של הילדה של האפיפיור, נהג מצטיין (למעט שתי
תאונות), איכפתי, דאגני,חנון בצורה היפה של העניין.
הוא היה ההיפך שלי ודווקא בגלל זה אני חושב שהיינו כאלה חברים
טובים, בעוד שהוא היה "מפותח" יחסית ונאור אני הייתי
הפונדומנטליסט הקטן שבתוכו, הרומאי שאוהב להשתכר, להזדיין עם
כמה שיותר בלי להפלות לגזע גיל ודת, לאבד את השליטה, הוא היה
יושב בצד ומסתכל, קצת מקנא אני חושב.
ואני, חסר כל יכולת חברתית, שקינאתי בו שהוא מכיר את כל החברים
שלו בכמות מסחררת, ישבתי וקינאתי בו, רציתי שילמד אותי איך,
אפילו שהם רובם סתם מפגרים.
אז אתם מבינים? הוא היה ההופכי והנגדי שבי, המאונך שלי.
יהיה קצת משעמם בלעדיו חבל. |