אין לי כיוון,
אף שביל מואר.
אין לי עמוד
להישען עליו.

זה נראה כאילו
הם מנסים להפיל אותי בכוח,
כאילו אני מטרד
שלא סובלים.

שאלתי את עצמי,
למה לא לתת להם,
למה שלא ישמחו
בשארית חייהם.

הבנתי שנשארתי
לא בשביל לנקום בהם
אלא בשביל
להחיות את אוהבי הגוססים.

אני לא רוצה להמית
את מי שמחייה אותי,
אבל ככל שאני מחזיקה
אני מחליקה עוד יותר.

אם אני אמעד
ולא אהיה כאן
תבטיחו לי שתהיו
שם, בחיים.

אני מקדישה את השיר הזה לאימא שלי. כמה שזה נראה דרמתי אני
מתכוונת לזה. אם זה לא היה ברור אני מחשיבה את אימא שלי כאחד
מהאוהבים שלי (ואני מאוד מקווה שהיא תדע את זה). אימא, תודה על
שאת מחייה אותי.