ים דוהרטי / יושבת |
בכיתי.
התפרצתי.
וכעת אספתי את הבכי והפנמתי.
אינך שלי, ולעולם לא תהיה. כמה זה כואב להבין, לעכל.
יושבת בחדר, לבד. כבר לא בוכה. רק חושבת.
מציירת פיגורה של דמותך במוחי
ולא מצליחה לדמיין אותך כשאתה לא איתי.
חיבוקים ושיחות ולילות ארוכים.. הכל נעלם. כעת לבדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|