ושוב אני מוצא את עצמי תוהה, אני עושה את זה די הרבה לאחרונה,
ובעצם, מי תוהה? מה גורם לבן אדם לשבת עם עצמו ולהתחיל לחקור
את העולם עם עצמו? אולי זה השיעמום שדרך אגב גם הפך לחלק בלתי
נפרד ממני בתקופה האחרונה... וכשאתה תוהה עם עצמך זה כמו שיחה
לכל דבר רק שבמקרה של שיחה עם עצמך אתה לא מתעסק עם כל מה
שאמור להפריע ומפריע בשיחה עם פרטנר - החיצוניות, המושפעות
וכיו"ב... בסך הכל , לתהות מדי פעם זה לא דבר נורא, בדרך כלל
אפילו טוב, ואפילו יותר מזה. לעיתים קרובות, כשאני יושב עם
עצמי מתנתק לחלוטין מהמיין סטרים ומכל צורת השפעה כלשהי מהעולם
ה"חיצוני" שבינינו, כל כך תקוע בעקרונות מטומטמים ובכללים
חברתיים וצורות הסתכלות מוטעות לגמרי, שאם הייתי יודע איך
עושים את זה אז הייתי פשוט בוכה.
אז לפעמים אני מגיע למסקנות ולדברים שלא ראיתי שעמדו מול
העיניים שלי... למשל, בחברה, ביחסים בין בני אדם ישנם כמה
דברים שלאחרונה מצאתי אותם שטחיים בצורה יוצאת מן הכלל
ומוגזמת, חסרת רגש ושגוייה לחלוטין, לדוגמה: אורח חיים של גבר
ממוצע מבוסס על סקס סקס ועוד סקס... מהשניה שגבר קם בבוקר ועד
הרגע שהוא נרדם הוא מוכן ומזומן לסקס. בדרך כלל לא חשוב עם מי,
העיקר שזאת תהיה בחורה לא מכוערת יותר מדי ולא משנה עם יהיה
בינהם קשר. כמה שזה עגום אפילו יותר גרוע זה איך שהחברה מקבלת
את זה, כי גבר ש"משכיב" בחורה אז הוא מבחינת החברה נחשב לגבר
גבר.
ובחורה... בוא ניקח לדוגמה בחורה שהיא נראית חיצונית טוב מאוד,
לא מגונדרת יותר מדי, חסרת פוזה, חכמה, רגישה, וכו'... הבחורה
עוברת ברחוב... אוטומטית כל הגברים ככלבי ציד מסתכלים עליה כאל
טרף, גוש בשר, גוף... אין להם מושג מי היא, מה יש בה ואם מפריע
לה להרגיש כמו גלגל שווארמה מיועד לאכילה. למרות שהיא מקבלת
יחס יפה משום איך שהיא נראית, מתחת לפני השטח היא מסכנה. היא
צריכה להתמודד עם העניין שמה שמחזיק אותה בעצם זה המראה שלה.
מי שאוהב אותה או מתחיל איתה זה לא בגלל שהיא חכמה או רגישה,
זה בגלל שהיא "כוסית". תמיד יהיה לה קשה להבדיל בין האנשים
הרגישים באמת שמנסים להתחבר אליה ולרגישות שלה, לבין האנשים
החרמנים וחסרי הרגישות שממש לא אכפת להם ממנה, אלא רק מהגוף
המקסים שלה וזה מה שגורם לבנות יפות להשתמש ביופין כנשק. חלקן
יהיו פוזאיות ומגעילות לזולת, חלקן ינסו להתפרנס מהיופי
(דוגמנות) והשאר? יישארו פשוט חסרות אונים.
