את יורדת לאט מהמכונית, נתמכת על ידי אבא. הרגליים שלך דקות
כמעט כמו שלי. את רועדת ונשענת על אבא. אתם חוצים את הדשא
ומתקרבים אליי. אני עומד על המדרכה על יד הבית ומחכה. את
מסתכלת עליי והמבטים שלנו נפגשים. המבט שלך מחמם אותי. כשאתם
מגיעים אליי אני מחבק אותך הכי חזק שאני יכול ומגלה שאני מצליח
להקיף את הגוף שלך בזרועות שלי. כל כך רזית. אנחנו נכנסים
הביתה ואבא עוזר לך לשכב על המיטה בחדר השינה שלכם. הוא סוגר
את הדלת מבפנים ואחרי כמה דקות פותח ואומר שעכשיו אני יכול
להכנס. אני מציץ פנימה ונכנס לאט ובשקט. את שוכבת על הגב
בעיניים עצומות, מכוסה בשמיכה עד הצוואר. על הקיר מעלייך תלויה
התמונה שהכנת, דייג שיושב בסירה בים כחול. אני מתקדם לכיוון
המיטה, עוצר אחרי כל צעד ומקשיב לנשימות שלך. באמצע הדרך
מסתובב ומתחיל לחזור לכיוון הדלת.
ואז אני שומע קול חלש.
דורוני?
אני מסתובב ומסתכל עלייך. העיניים שלך עדיין עצומות אבל הפנים
מופנות לכיווני. מסתכל על השפתיים שלך ורואה אותן זזות.
דורוני?
אני מתקרב אלייך ונעמד לידך, מרגיש את הנשימות שלך. מתכופף
ומקרב את הפנים אל הפנים שלך. את פוקחת את העיניים בקושי רב
ואני מצליח לראות את עצמי בתוכן. את מוציאה באיטיות את היד
מתחת לשמיכה ופורשת את האצבעות. אני מושיט את היד ומניח אותה
ביד שלך. את סוגרת את כף היד לאט על האצבעות שלי. אני מחזיק את
כף היד שלך וממשיך להסתכל עלייך. את חובשת פאה נכרית בצבע שלא
מתקרב בכלל לצבע השיער הג'ינג'י שהיה לך. אני מחזיר את המבט אל
העיניים שלך ורואה ששוב עצמת אותן, אבל האצבעות שלך עדיין
אוחזות את האצבעות שלי.
ואז את אומרת בקול רועד: תשמור על האחים שלך... תעזור לאבא...
ותמשיך לכתוב, דורוני, גם כשלא אהיה כאן. את שוב פוקחת את
העיניים ומסתכלת לתוך העיניים שלי. דמעות מציפות את העיניים
ומחליקות על הלחיים, ואני מרגיש שבגרון תקוע גוש. דרך הדמעות,
רואה אותך מתאמצת לחייך.
אל תבכה, דורוני, אל תבכה. את לוחשת.
אני מפסיק לנשום ומצליח בקושי רב לעצור את הדמעות. מנסה לחייך
אלייך בחזרה אבל הגוש בגרון עדיין חונק. את עוצמת את העיניים
ומרפה מהיד שלי. אני מקשיב לנשימות שלך.
אני שומע את הדלת שמאחוריי נפתחת. מסובב את הראש ורואה את אבא
שמסמן לי לצאת ולתת לך לנוח. מסתכל עלייך ורואה שהעיניים שלך
עצומות. מרים את השמיכה לאט ומכסה את כף היד שלך. מסתובב
ומתחיל ללכת לכיוון הדלת. עוצר אחרי כל צעד ומקשיב לנשימות
שלך.
יותר לא ראיתי אותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.