אני סופרת את הימים
שאני אקבל את ההחלטה.
סופרת את השניות
למניעת הכאב.

אני סופרת את הספרים
שכתבתי בסכין,
אני מונה זיכרונות
אבל לא מוצאת טובים.

אני חושבת על סיבה
להישאר כאן לנצח.
אני חושבת על סיבה
למה להמשיך לנשום.

אני החלטתי החלטה
שנקבעה שם למעלה
לאמלל את חיי
ולתת למובן-מאליו לקרות.

אני חושבת על היום
שבו אני נולדתי,
חושבת אם גם בו
לא היה לי רע.

אני חושבת על השלב בחיי
שבו חטאתי
ולכן אני משלמת
ריבית עם סכין בלב
אבל זה לא נורא.

אני יודעת שיש הסובלים ממני,
ואני עוד ילדה מפונקת ובכיינית.
אני מודעת לסיבה שכל כך שונאים אותי
לכן אני לא כועסת,
רק מחכה לפסיקת הפחדים.

שיר נוסף המתייחס למונולוג שלי "גן העדן שלי"....
למרות שבשיר הזה אני אומרת שאני רוצה להתאבד בגלל מה שאנשים
שונאים אותי, זה לא נכון, כי אני לא אפגע באנשים שאוהבים אותי
(בכך שאני אמות) בגלל השונאים שלי, כשאני אתאבד זה יהיה בגלל
סיבות הרבה יותר מורכבות.