|
אני סופרת את הימים
שאני אקבל את ההחלטה.
סופרת את השניות
למניעת הכאב.
אני סופרת את הספרים
שכתבתי בסכין,
אני מונה זיכרונות
אבל לא מוצאת טובים.
אני חושבת על סיבה
להישאר כאן לנצח.
אני חושבת על סיבה
למה להמשיך לנשום.
אני החלטתי החלטה
שנקבעה שם למעלה
לאמלל את חיי
ולתת למובן-מאליו לקרות.
אני חושבת על היום
שבו אני נולדתי,
חושבת אם גם בו
לא היה לי רע.
אני חושבת על השלב בחיי
שבו חטאתי
ולכן אני משלמת
ריבית עם סכין בלב
אבל זה לא נורא.
אני יודעת שיש הסובלים ממני,
ואני עוד ילדה מפונקת ובכיינית.
אני מודעת לסיבה שכל כך שונאים אותי
לכן אני לא כועסת,
רק מחכה לפסיקת הפחדים.
שיר נוסף המתייחס למונולוג שלי "גן העדן שלי"....
למרות שבשיר הזה אני אומרת שאני רוצה להתאבד בגלל מה שאנשים
שונאים אותי, זה לא נכון, כי אני לא אפגע באנשים שאוהבים אותי
(בכך שאני אמות) בגלל השונאים שלי, כשאני אתאבד זה יהיה בגלל
סיבות הרבה יותר מורכבות.
|
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.