צוררת מפתח בטבעת
כולאת אותך במקלעת
ושוזרת שתיקתך בשורתי.
את מואשמת בשיבוש דרך
לבית ראשון שהיה לי לזרה.
אני מהרהרת בך הקלועה
מקמטת מצח מנוקד זיעה
נוטפת אל דף משחיר
היד מושטת לזרוק אל הפח.
והנה מן הפחת זועקת
בשלוש הברות תובעת
לשוב מיד אל המקלעת.
נמלכת מדעת משיבה רוחך
בוררת לך שותף לתאך האפל
קורעת חלון בקיר בשביל אור
מוסיפה לך קצת צבע מתוך המילון
פורשת לרגלייך שטיח של דימויים
מטהרת צללים במבנה ובמרווחים
קוראת אותך לסדר בתוך סוגריים
מאלפת אותך בית
ועד תו אינך נכנעת.
גוזרת אותך להטמן במגרעת.