המגירה שלי גדושה זיכרונות
לא שלי.
והזרם הגולש מהמגירה
כמו הסכר הנפרץ
קורא באוב את עוצמות כל השמות
וקורם אותם לצללים על קירות
הנשפכים אל זרמים של תודעה קדמונית.
ואני ילדה קטנה גדולה
נסחפת, מתוודעת אליהם, מתרועעת
צופה דרכי עימם אל המצולה
החוזרת חלילה
ואין מציל
לסיוטים המתנצלים של אמא
המתרגשים כנחשולים
זורמים תחת מיטתי
ומקשים עלי
לנשום את הלילה
שבועטת אימי
היפה והמתייסרת
במצעה הרך והריחני.
ואבא מרגיע בחיבוקו
ואומר
עוד מעט בוקר
הלילה למגרות חוזר וגם צללים
אבל אני שעוד לא הייתי
יודעת -
חייתי שם כהבטחה
צמחתי כאן כעתיד זוכר.