שינוי, מילה כל כך רחוקה,
כבר שנים שאני חיכיתי לשמוע.
איזה אופק מאחורי השקיעה,
שאני אוכל להפסיק לבכות.
יד, שתתמוך בי כשאפול,
אפילו אם לא מספיק חזק.
אוזן, שתשמע אותי כשאצעק
בדרך למטה.
קיבלתי, זאת מתנה שכואבת,
זה כואב לקבל משהו אחריי הכאב.
קצת קשה לי להתמודד עם העצב,
שחוזר למרות שזה לא עובר.
הערכה, זאת מילה מיותרת,
מזמן שלא ראיתי אותה במילון.
הצגה, גם אם זה מה שקורה לי,
אני מקווה שהיא תהיי קצת יותר,
ארוכה.
דאגה, זה מה שנתת לי,
או שאולי זה רחמים.
אבל אני אוכל להגיד לך עכשיו
שאני עומדת מול המוות
ואני נשארת בחיים.
חנוך, עוד שיר שמח. מצאתי נושא חדש. מקווה שתאהב.
אני מקדישה את השיר הזה לאלינור מנדל, יוצרת נוספת בבמה.
|