אוריה, יקיר נפשי, אוריה!
המכתב, שנמנעת לקרוא, שבידך,
דרך לילות ושמות ימים מובילך-
לקדם בדהרה את מותך.

וגם אני אוריה, במר גורלך.
אינך מכיר בי מאומה,
אך הספרים גילו לי טפח של רזים-
אהובתך, אוריה, מצחקקת אל אחורי גבך!

והמלך, מופת הערצתך-
אינו אלא נואף! רמאי!
אשר משפתו ולחוץ בשיר על נפש מעונה,
אך תוכו רצוץ נשות ירושלים.

דהר מהר, יותר רדה בסוסים,
גם אני עצתי אוריש לי.
להילחם כעת, אמיץ, על החיים-
נראה יתום, דהר אוריה
אני על עקביך, הן המוות לנו ברכה.