חיים שלמים של אישה
יום יום
ובדיוק ביום הזה
חיים שלמים



היא תמיד עורכת מסיבות
כדי להסתיר את השתיקה
היא מפחדת להיות לבד עם עצמה.  בסוף.   עכשיו.   תמיד.
מפחדת להתמודד עם עצמה. עם חייה. עם גופה. עם מחשבותייה.
מפחדת להחליט.  מפחדת מהאינסוף.  מפחדת מהסוף.
היא לא אוהבת את עצמה.
היא מפחדת מעצמה.


החיים שלנו הם כמו עיגול מרובע.
היא רוצה למות ברוח סערה.
היא מאמינה בהמשכיות. היא מאמינה בקיום שאחרי זה.
דבר אינו נגמר.
היא איננה מבינה שאנשים נשארים בחיים זה בשביל זה. זה למען
זה.
אבל אנשים מסויימים צריכים למות כדי שאחרים יעריכו את החיים.
האנשים האלו הם המשוררים. אנשי החזון.
זה ניגוד.


היא לא רוצה לתת לה ללכת
היא לא רוצה להיפרד
אין שני אנשים אחרים שיכולים להיות יותר מאושרים ממה
שאנחנו
היינו
ואנחנו
היינו
אומללים


יום רגיל בחייו של אדם

אני מבועתת מהמחשבה שהיא עלולה להיעלם

רציתי להתנצל -  אבל
איזו משמעות יש לחרטה על מעשה שנעשה בלית ברירה.
השאלה היא מה אדם יכול לשאת
זהו זה
אף אחד לא יסלח לי
לא
זה היה מוות
אני בחרתי חיים


ביום הזה
דווקא ביום הזה
התברר לה גורלה
יש עת למות
ואולי הגיעה השעה

כשמתים חוזרים למקום ממנו באנו.
והיא פתאום הבינה - אפשר למות. זה אפשרי.

חייך טריוויאלים. חסרי ערך.
נחמה שקרית.

בוקר אחד
קמתי עם תחושה
של
אפשרות

אין שלווה בהתחמקות מהחיים
אצטרך להתמודד עם השעות

נשארתי בחיים בשבילך
אבל עכשיו את צריכה לתת לי ללכת

להסתכל לחיים בעיניים
תמיד להסתכל לחיים בעיניים
ולהכיר אותם כפי שהם
סוף סוף
להכיר אותם
לאהוב אותם
כפי שהם
ואז
להניח
אותם
בצד.


תמיד השנים בינינו
תמיד השנים
תמיד
האהבה
תמיד
השעות