סוף סוף פקחתי את העיניים,
נעלמה לה האשליה,
אני בתוך המציאות,
נשברה לה התמונה.

כבר לא כל כך תמימה,
ולא לכל אחד מאמינה,
אני עם עצמי שלמה,
אך למרות הכל,
נשברה לה התמונה.

שקרים, בגידות,
מביאים הם אסונות.
הלב נשבר,
יותר גרוע מזה,
לא יכול להיות.
הייתי אוהבת, מטפלת, חמימה,
אבל אחרי הכל,
אני כבר לא כל כך תמימה.

והיום אני מסתובבת,
רק לעצמי נאמנה,
ובידי ישנם כמה רסיסי תמונה,
ואולי בכל זאת טיפ טיפה תמימה,
עדיין מחפשת שילוב בין מציאות לאשליה.
וביום מן הימים, כך אני מקווה,
אזכה לראות בשלמותה
את תמונת האהבה.