נופר שימשי / הטיפשות שלי |
השמחה נעלמת
הבדידות מנצחת את המלחמה
מנצחת אותך
ואז יושב הוא לבד על ספסל בגינה
את עוברת, מוותרת על שארית הכבוד
והולכת איתו
ושוב כל הshit חוזר על עצמו
בצורה קצת שונה
אבל הוא לא רוצה אותך באמת
משחק בליבך
ואת מתמסרת אליו כמו בובה לתינוק
ונותנת לו לעשות כרצונו
אין לך רגשות, ולא מחשבות
ואז כמו תמיד את ממשיכה לסבול
כי לעולם לא תלמדי
ותחזרי על הטעות
שוב ושוב ושוב...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|