ירח שלי. בפעם המיליון אני פונה אליך לתשובות. בלילה השחור
הזה, כשהכוכבים כבר עייפים מלהאיר, אני נושאת מבטי אליך
בתפילה. תפילה כנה ועצובה שתתן לי את הכוח להושיע. להציל את מה
שעוד נשאר מהשמחה.

אורך הצהוב מלטף את פניי ומשרה עליהם ארשת עמוקה מתמיד. מחילות
נפשי מתמלאות כעת ברסיסי זיכרון מתוקים של כל הלילות היפים
שידעתי. אני מייחלת שישובו אל חיי. כל כך הרבה עצמה יש בקרניך
הנשלחות אליי ממרחק כה גדול, בקו ישר שמכוון אל עיניי הדומעות.
כל כך הרבה חכמה מסתתרת מאחורי החיוך העצוב שלך, ירח יפה שלי.
אני כמהה ללמוד ממך ולו חלקיק קטן מבינתך המופלאה. כל זיק של
תובנה שתוכל להעניק לי אחבק אליי באהבה כבירה.

מספיק לי ולו מבט אחד חטוף בהילתך המרהיבה בכדי להעניק לי רצון
לעבור גם את הלילה האפל הזה. ממולי אלפי אורות נוצצים ביופי
קסום ומיוחד ואני מתעטה ברוגע ושלווה. נשימותיי הופכות סדירות
ועמוקות ואני צוללת אל עולם אחר. שקט. אמיתי. מתחפרת עמוק בתוך
נפשי ומחפשת שרידים מנשמתי שאבדה.

אולי מחר אקום לבוקר חדש ויפהפה והשמש תזרח על שערי השחור
ותחמם את לבי. אולי מחר הכל ייראה אחרת והכוח שהענקת לי הלילה
יתלווה אליי גם ביקיצתי אל יום חדש, אחר.
כולי תקווה שאוכל לשמר את ההרגשה הזו ברגעים הכי חשוכים שלי.
לעצום את עיניי, להיזכר ביופייך האלוהי, ולחייך.