אני עדיין זוכר את אותו היום בו התיישבתי אל מול המחשב והאתר
עלה בחכתי. חיוך רחב, משאלה הקמה לתחייה, מחשבות משכרות על
תהילה כלל-ארצית ואגו מנופח כמו בלון אדום (אני אראה לכולם
מאיפה משתין העט) במה חדשה! טוב או רע, מציאות או אשלייה?
נרשמתי במהירות הברק לאתר, אין זמן-אין זמן, התהילה מחכה לי...
הנה, קבלו אותי במחיאות כפיים סוערות, את החדשן-המרדן-את איש
האשכולות-הדבר הבא שבא עלינו לטובה. קבלו את הדפיוצר של לירון
(האם דפיוצר הוא שם חיבה של השטן?)
אחחח איזו הרגשה מופלאה, להביט בשיריי, לראות את עצמי ובשרי על
המסך הקטן באותיות דיגיטליות שחורות ובוהקות, אותיות דפוס
נאוות, מהולות תשוקת שירה, זועקות את דברי אל העולם. הייתי
בטוח כי יום למחרת מחסן התגובות שלי יקרוס תחת עומס
הסופרלטיבים המפנקים. הייתי כל-כך בטוח וגאה עד שמוחי החל
להזות את הגולשים מקלידים במרץ אותיות עמוסות ברגש, מחמיאות
ומבקשות: עוד-עוד-עוד!

מה את מנסה למכור לנו? שואל אני את הישות הבלתי נדלית הזאת,
המכילה בתוכה מיליוניי אותיות עמוסות לעייפה, ניזונה מדם
הכותבים, מניעה את גלגליה המשומנים ע"י דלפוניי התהילה. האם את
במה חיה, עשויה עץ ומסמרים? האם יש לך מאחורי הקלעים וחדר
אמנים? וקהל? או שמא אותו קהל הוא לא אחר מאותם האחרים המנסים
לזכות בפיסה קטנה מקטנות מתשומת ליבו של האחר המנסה לזכות
בתשומת לבו של האחר וכך הלאה והלאה בלולאה אין סופית של אתר
הריאליטי הגדול במדינה. חשבתי, אולי נשנה את שמך מכיוון שאין
הוא עונה להגדרה, מה את אומרת על השם: "עננה חדשה" כי מה שבטוח
על במה אין אנו עומדים.

מציאות או אשלייה? לפחות לגביי יוני בלוך זוהי מציאות חייה
ונושמת. אז אם הוא יכול, גם אני יכול! כל שצריך הוא ילדה קטנה,
אולי בתו של מנכ"ל הוצאת ספרים מפורסמת, שבמקרה, אבל רק במקרה
תאיר את תשומת לב אביה אל הדפיוצר שלי (עוד פעם המילה המחורבנת
הזו!)
ורגע אחרי זה להיות על גג העולם, אני ורוני סומק ויוני בלוך
מסתלבטים על א.ב. יהושוע שהשתכר במסיבת אינטלקטואלים מצחינה!
או אולי נפסיק לחלום ונתחיל לכתוב כאילו אין מחר? או שמא יש.