בס"ד
בוקר רוחות המון גשמים
הכל שחור, גם עננים.
אין טיפה של שמש, אור
ובלב ישנו כבר חור.
דאגה ומחשבות,
ועינים יבשות.
לב של אמא, אב שפוף,
רק השלג מוסיף לעוף.
ילד קטן, פרח בגן
נעלם כך פתאום, בחושך.
ולא מבינים שהוא לא יחזור.
לא היום,לא מחר, ולא עוד חודש.
כי הוא הלך כך, עם הסופה.
עף עם הרוח, אל השכינה.
נמצא בגן עדן עם מלאכים,
והשאיר כאן רק לבבות בוכים.
המחשבות כאן עוד רצות.
ואין כבר גבול לדימיונות.
הטלפון לא מצלצל,
והרוח משתולל.
העץ בחוץ גם הוא קרס,
ונגדעו לו החיים.
ואז הכפור כאן מבשר,
אין עוד חיוך של ילדים. |
