ובדיוק אותך חיפשתי. אותך בחרתי מבלי לדעת. אותך בחרתי מבלי
לחשוב. אותך בחרתי בידיעה השלמה והמחושבת כי זו את. איך זו
יכולה להיות מישהי אחרת? ( שלא לדבר על מישהו אחר ). אני הרי
אף פעם לא אחפש מישהי כמוך. בגלל זה אף פעם לא אמצא.
את האחת והיחידה. תמיד היית. תמיד תהיי.

ותיזהרי לא להירטב מכל הבנאליות הסמיכה שמטפטפת מהדפים. תיזהרי
לא לשקוע בייאוש הצמיגי שלי שנספג לך בעור. תיזהרי ממה שאת
עושה לי, כי אני כבר בלאו הכי מסוגלת לעשות לך הכל.

אני לבד עכשיו, אבל איתך. במיטה שלי והאור האדום שלך שהוא כבר
שלי והציצים שלך שהם כבר שלי ( כלומר ההיפך ). כל גופי שלך
מונח איתי, וחוץ מהידיים שלך עליו ובתוכי יש כאן כמעט הכל.

אני מדמיינת את השפתיים שלך על הגב העירום שלי, שורפות את העור
וחורטות סימנים בעמוד השדרה. והידיים שלך מרפרפות, משקיטות את
כל השדים שבוערים בתוכי, מסוגלות לעורר אותם בכל רגע שרק
יבחרו. כי זה הן. הידיים שלך. שבחרו בגופי כמגרש הביתי שלהן.
כמו שאני בחרתי בך. בידיעה חסרת גורם כלשהו של ידע. כאילו שאת
האחת שלי.

ושום אלכוהול או גראס או שינה לא יקהו ולא יכהו.

זו את. כבר יודעת אבל מפחדת להגיד. מפחדת להודות. מפחדת ממך.
או יותר נכון ממני איתך.

כל גופי דואב מהתשוקה אלייך.
כל ליבי צורב מהגעגועים.

כנראה שזו את.