כאב הוא רק
במקום בו את
נושקת לכפות ידי
ורחש לא נשמע
ורוח לא סוערת
וסתיו לא מתאר בואו לא כאן ולא עכשיו
ואז
כאב הוא רק
הוא רק
מקום שאת סופרת
וטלפון מצלצל ברגע מדויק ויש אותו
אותו דבר אותו רעם מסוער שבא בתור מקום לגור בו
אף על פי שמגוריו הם שם. בין דקלים עמוסי צמרת. ובוודאי
לא כאן. לא כאן ולא עכשיו.  
שם
לא
כאן
כאב רחב, והוא
דרך ארוכה ולו ידעת (?)
הן שני מינים לה לתורה המתבססת בנשימתי עד כי כאב
יבוא ביופי יפעתו ולא יאמר דבר.
ורחש לא תוזמר.
דום אוויל. עיניך פקח. לא אור, לא אלף. לא הרף. לא
דממה.