היא עוצמת את עיניה
ואני שם
עם החיוך שלי
אבל היא לא מבינה
היא מסתכלת סביבה
ואני ניבט
מכל האנשים
אבל היא לא מבינה
היא חולמת
אני קם
ואומר לה
אבל היא לא מבינה
היא לא מבינה
שמבחינתי אין עבר
לא התחיל, כן נגמר
שהטעם מר
שלא אתחרט גם מחר
היא לא מבינה
שדמיונה הפראי
ירה אך החטיא
היא אוהבת אותי
ובעצם זה לא אפשרי
היא לא מבינה
שתפסיק כבר לבוא
לבקש, לקוות
(לדחות עוד ועוד
זה קשה לי מאד)
היא לא מבינה
שנפלה החלטה
שלא יהיה, לא היה
שזה סופי, זאת עובדה
שאיני רוצה אותה
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.