זעקה אפלה בסמטה חשוכה נשמעת בקץ החמה
אותה כבר אף אחד לא ישמע, את בדידותה ואת
רוחה הכאובה.
היא נאבדה בצללים בצללי החיים שפסחו על רוחה
וכמו צל בודד באפלה אין לכאבה סוף או התחלה.
את חייה היא סיימה כמו כוכב אחד מיני רבים שאת
שמו אף אחד לא ידע,אנונימית ושקטה כרוח קיץ
החולפת על פני רוח סערה.
שמה עוד נישא שם בין קירות הסמטה בקול חלש
וכואב כנשמה אבודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.