היכן אבדה התקווה?
היכן בודד לו הצדק?
למה העזרה נעלמה?
למה הכאב שולט?

הרמוניה נעלמה,
ברחובות האפלים של הכעס,
האהבה התחבאה,
אך הטינה ירתה בה.

השמחה התמכרה לסמים,
ועצב משוטט כאן,
ובמקום מתנות,
יש סכינים.

כך הכל נגמר?
הולך בלי הקצב.
כך אהיה,
כועס,
מקנא,
עצוב,
עד סוף ימיי?

אך לא,
לא אתייאש,
אמצא אהבה ושמחה!

אולי הייאוש השתלט,
אך לא עליי!
כן,
לא עליי!
אטפל באהבה,
אהיה חברה לצדק,
אמצא את העזרה,
ואוריד את הכאב מהראש!

אחפש,
שוב ושוב את ההרמוניה,
ואמצא  יום אחד!
אגמול,
את השמחה,
ושוב הילדים,
ירקדו ריקוד שמח!

אך בינתיים,
זה רק לחלומות...