|
יתנקזו לפתחנו שירי המתק והתקווה
שרשמתי אני בהשראתך
או בעקבות ילדות מדי קשובה
לתקליטים שניגנו אז הוריי
והצביטה שנחבאה תדיר בין זרועותיי
למצוא לי
אהוב
לולאת חבל דק תתהדק אך לא נזעק
כי הצחוק הענוג בלי נעליים בא
וחולצתך נקרעה או נפרמה
כשהגיתי באבחה
מחשבות זימה איך אגש ואתבע ממך
לעשות לאלתר
אהבה
וכשמתנו לנו בהשתקפויות שהטילה השלולית
על הקיר העקום שנחבא מסתבר תמיד
מאחורי המראה הגדולה
בחזית הבניין גם הזגוגית הצלולה
חומה מאליה הפכה מחום
האהבה
לבסוף היום שבו נולדת הגיע בחשאי
מבלי שהוזמן למסיבה
פרוסות עוגת גבינה
בריבוא פירורים עוטפות
לחיים באור נגוהות
במקום לנשוף תיגש להצית את אותם הנרות
שעל שפת האדנית המעט צחיחה
ובהביטי אז בך
שוב בוודאות אדע
איך רק אותך אני צריכה
לאהוב.
|
|
|
כל אחד צריך
בסוף למות
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.