על המיטה הסתורה שלו היא מתהפכת אל צידה. עכשיו התחת הנשי הדשן
והמפואר מופנה אליו וחלק מכף ידו מעוכה תחתיו. מעט מאצבעותיו
שנותרות חופשיות מפזזות בתנועות מעגליות את בשרה הנימוח, עד
שהן מתרפות ונרדמות יחד איתו. היא בוהה בפוסטר הכחול הכהה.
רסיסי אורם של הירח ופנס הרחוב בקושי מאפשרים לראותו - תלוי על
הקיר שמנגד. ובכל זאת בטי בלו שם, בעיניים נטולות מבע, מביטה
בה בחזרה. היא נזכרת בכלל בבירדי.
בבוקר בתחנת הרכבת היה קריר. צעיף המשי הסגלגל ריחף באיטיות
מאחורי גבה, כשעמדה קרוב מדי לשפת תעלת המסילה. ציון בא בהילוך
די מהיר. הוא עצר ממש מולה, במרחק של חמישה עשר סנטימטרים
מפניה, ובלי לגעת בה ובלי להשמיע צליל, שפתיו ציירו בתנועתן
הדוממת את מלת הפרידה הכה צפויה. או אולי אמר יותר, ורק רעש
הקטר עם כניסתו הפתאומית לתחנה, בלע את המלים ולא הותיר מקום
לדבר נוסף שיאמר בינם. היא עלתה אל הקרון שפתחו היה הקרוב
ביותר. כשנכנסה הכה באפה ריח ברזנט צבאי, למרות שלא ראתה
חיילים בסביבה. הקרון היה ריק מאדם. החלון שלצידו ישבה נמצא
מוגף עד לאמצעו, והיא נאבקה בו, מנסה לשווא להכניס יותר אור אל
התא. ביום מעונן שכזה מתבקש לתת לכל האור האפשרי לבוא.
"בואי, תני לי לנסות". וידיים שעירות וגוף גדול מאוד גהר ובאחת
התרומם הסוכך ונוגה פתאומי הציף הכל והצל שלו נפל עליה לשבריר
שנייה ופניה התרוממו וגילו מולן גומות חן של חיוך מדי רחב ועצב
מרוכך במבט. כל הדרך לקריית מוצקין סיפר לה על טליה, שהיתה
וכבר לא עוד שלו. הסיפור היה עגום שכזה והיא נמלאה רטט, שעבר
אל אפה, ששחרר דמעה מעינה בדיוק כשהרכבת נכנסה לתחנת בת גלים.
כשחלפו על פני המבנים המשונים של תעשיות המפרץ היא הניחה את
ראשה על הכתף הגדולה שלו, הכתף החסונה של הגבר הזר שפגשה
ברכבת. כמו בסרטים, הרהרה.
משש עשרה הסיגריות שהיו לה בחפיסה נותרה אחת. היא שוקלת אם
לקום לעשן אותה בסלון ולהסתכל קצת על הגשם שהחל. רעד קל של
חלימה עובר בגוף הסמוך אליה. נשימותיו הכבדות הופכות לאט
לנחירות מתונות. כלב נובח סימולטאנית בבית השכן. היא הודפת את
השמיכה עד למחצית גופה, מסתובבת אל גבה וזורקת עוד מבט אל הקיר
ועל התמונה. רק עין אחת, היא חושבת לעצמה, צריך רק עין אחת כדי
לראות את העתיד, השנייה נשארת בכל אופן עקורה בעבר. היא מרימה
את ידה ומכסה בעזרתה את עינה הימנית ואת השמאלית מגלגלת למעלה
ככל יכלתה. החדר מכחיל, נחנק ומתפוגג. לעת עתה, עד שתישן,
תתבונן על עצמה מבפנים.