גיבורת סיפורנו הינה אשה ישראלית ממוצעת בשנות השלושים
המוקדמות לחייה. שמה יעל.
היא נשואה + אחד ומנהלת רומן בהפסקות עם החבר מהתיכון.
יום אחד, בעוד היא בדרכה לביה"ס בו היא עובדת בתור עובדת
סוציאלית הרגישה יעל עקצוץ קל מעל ישבנה. באופן אינסטינקטיבי
שלחה ידה למשש את האזור כשהיא מתקדמת לאטה לשער.
ההרגשה הייתה מוזרה, מעין בליטה קטנה בצורת אליפסה.
יעל, שמאז ומתמיד הייתה בן אדם אופטימי ושקול, נלחצה עד עמקי
נשמתה ובריצה מטורפת נכנסה לשירותי הגברים, שם נתקלה בפרצוף
אדום של אחד התלמידים כאשר הוא מודד בתקווה את איברו עם סרגל.
יעל במבוכה קלה התנצלה ונכנסה לשירותי הנשים.
הזווית קצת הקשתה על יעל לקבל תמונה ברורה לגבי מה שמתפתח בגבה
אך דבר אחד היה ברור, אין זאת נקודת חן נורמאלית ועליה להזמין
תור בהול לרופא.
לאחר יום עבודה משעמם למדי בו שוב לא בוצע אונס, איום לרצח או
כל דבר אחר שהיה מכניס פלפל לתפקידה, חזרה יעל לביתה, מותשת
ועייפה.
הנחירות של בעלה לא עזרו, הבליטה המשיכה להתפתח לאורך הלילה
והספיקה להצמיח מספר שערות.
דבר נוסף שהתחיל להדאיג את יעל היה הטשטוש בראיית השש שש שלה.
עבר שבוע כמעט והנה יעל מול המרפאה, רועדת כולה. מרוב מבוכה לא
העזה להיכנס וכבר חמישה ימים שמזמינה ומבטלת תורים.
התגלית המבעיתה גרמה לה לחרדות אימה שלא פוסקות גם בשנתה שעד
לפני שבוע, הייתה מושא לקנאת כל חייל קרבי בצה"ל. אפילו מחשבות
אובדניות החלו רצות במוחה, הרי איך אפשר להתמודד עם התופעה
הזאת?!
זה משהו שמעולם לא שמעה עליו וגם אם כן...
איך אפשר לבוא לרופא, להסתובב, להוריד את המכנסיים, להרים את
החולצה ולהראות לו שעין כחולה יפהפייה בוהה בו בבהלה חזרה?
יעל שוב הקיאה, הפעם ממש על המושב של השומר המסכן בכניסה, פרצה
בבכי מר וברחה בריצה לפינה נסתרת.
ושוב ללא שליטה היא הרימה את חולצתה ומיששה את העין החדשה,
בודקת בתקווה שאולי הפעם היא נעלמה.
פתאום שמעה קול עבה מאחוריה ממלמל (במבטא רוסי כבד): "מסכנה,
יש פתרון לבעיה זה."
בבעתה הסתובבה יעל וצרחה "מי שם?!" אך לפני שהספיקה לראות,
הדמות נעלמה.
יעל ניגבה את דמעותיה משלוש העיניים בעוד היא מתקדמת למקום
ממנו בקע הקול. שום שריד לא נותר מלבד הפתק הזה שמצאה זרוק על
הרצפה...
(תיאור הפתק: בשורה הראשונה כתוב משהו ברוסית, בשורה השניה
מספר טלפון ובשורה השלישית עוד משהו ברוסית)
יעל לא מבינה מילה ברוסית אך הבינה את הכוונה והתקשרה למספר
שמופיע.
מאז חלפה כבר שנה. יעל היום בעלת שתי עיניים בריאות וממוצעת
יותר מתמיד.
היום בצהריים החליטה ללכת לקניות ב"מרכז עזריאלי" שנמצא קרוב
לביתה. בדרך שמעה בכי מר בוקע מאחת הסמטאות.
הכל נראה לה כל כך מוכר, תחושת דה ז'ה וו אפפה אותה.
אמרה מה שאמרה...
השאירה את הפתק על הרצפה...
והמשיכה את יומה.
אני עדיין מתלבט אם להתקשר למספר...