פעם הייתה אישה שנכנסה בדלתות. ככה סתם. זה לא שהיא לא ראתה
אותן, למעשה הייתה לה ראיה 6:6. זה גם לא שחלילה היא הייתה
מאזוכיסטית. זה פשוט היה אינסינקט כזה, איך שהיא ראתה דלת -
היא נכנסה בה.
הנושא לא היה משנה, רק שלאט לאט החלו להופיע חבורות וסימנים
כחולים על מצחה של הגברת, והחלו להתרוצץ שמועות שבעלה מכה
אותה, ואולי יש מקום להגיש תלונה. אבל כל מי שהכיר את בעלה,
ידע שהוא מסוג האנשים שלא יכולים לפגוע אפילו בזבוב.
הבעיה הייתה בעיקר בעבודה. לבוס של הגברת הייתה בעיה. לא ייתכן
שהגברת תגיע ככה לפגישות חשובות - שעל מצחה סימנים וחבורות.
אז בגלל שהגברת הייתה כה מיוחדת, הבוס הורה להסיר מיד את כל
הדלתות בקומה, וכך לגברת לא יהיה במה להיכנס.
הכל עבד מצוין, רק שלאט לאט הבוס הבין שמאוד קשה לערוך ישיבות
פרטיות בלי דלתות, ודי מסובך לטרוק דלת בעצבים כשאין דלת
לטרוק.
בצער רב ובלב כבד הוא נפרד מהגברת לשלום.
הגברת לא הרימה ידיים, היא חזרה הבייתה, פתחה דפי זהב וחיפשה
מקום עבודה לאנשים שנכנסים בדברים. למרבה הפתעתה לא היה ביקוש
רב לדבר, למעשה לא היה ביקוש כלל. הגברת הפסיקה לחפש, קמה
ממקומה, ניגשה למטבח ונכנסה עם הראש בקיר.