|
כשהערב יורד
בארץ האין סוף
ומחשיך על שפת גן העיר
יוצאות נשות המערה מחוריהן
ורוקדות את אהבתן אל האי שם
הן יורקות, מקללות וצמאות למגע
ואז הן נרדמות
בצילו של הירח
בתקווה שיתמלא שוב. |
|
|
"אריק, תפסיק
לשחק עם הברווז
שלי."
אריק לבנץ
באמבטיה משותפת,
ברגע של חולשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.