"לא דן, דיי תפסיק, לא פה, לא נוח פה" נשמע רעש מהשיחים,
"די נו, לא פה, לא נוח לי, איי נכנס לי קוץ לרגל, ובכלל אין
לנו קונדום ו..."
הקול שלי נפסק אחרי נשיקה מהירה שנתן לי דן.
"נו די שירה, יהיה כיף וחוץ מזה לפני יומיים נגמר לך המחזור,
נו אז מה את דואגת?" הוא אמר בזמן שהוא הוריד לי את התחתונים.

"לא" חלש נשמע בזמן שהוא נכנס אליי, וזה כאב, במיוחד כשאני
שוכבת על קוצים.
קמתי והתנערתי מהדברים שנדבקו לי לג'קט, "את רואה? כל פעם שאת
באה עם הג'קט הזה יש עלייך קוצים, הנה" וניער מעליי את הקוצים
הנותרים. "בכלל היה לך כיף היום, לא?". הוא שאל. עניתי "בטח
שהיה לי כיף, מה נראה לך?"

"דן מאחר לי המחזור" הטלפון רעד לי ביד, "ואני לא יודעת כמה
זמן כבר או מתי הוא יבוא, אם בכלל... ואני לא יודעת מה לעשות",
"ואת חושבת שאני יודע מה לעשות? תסתדרי לבד".
פרצתי בבכי חלש וניתקתי את הטלפון.
העיניינים ביני לבין דן לא היו משהו לאחרונה, כאילו לא
נוראיים, אבל לא מהתקופות החזקות שלנו, ועכשיו זה. אוף מה אני
אעשה? טוב אני צריכה בכל זאת ללכת לעבודה, הבוס יהרוג אותי אם
אני אאחר. טוב, בדרך הביתה אני אקנה ערכה לבדיקת הריון, שאני
אהיה בטוחה.

"גלגלגלגל"צ, צומת גהה חסום למעבר מדרך בני ברק לצומת בר אילן,
דוד דיווח שלושים דקות נסיעה" שידרה השדרנית ברדיו במונית
שירות, שעליתי עליה, הביתה מהעבודה.
אוי, אני צריכה להגיע כבר הביתה ועוד לעבור לקנות את בדיקת
ההריון, טוב נו, אני אקנה כבר מחר. בכל מקרה נראה לי סגור
היום. שהפקק הזה יפתח כבר!
אני לא יכולה לאחר, אני כבר אלך ברגל, זה רק עשר דקות הליכה
משהו כזה, "נהג, אני יכולה לרדת?" ירדתי ממונית השירות, כבר
היה די מאוחר, 12 ככה. המשמרת שלי נגמרה מאוחר היום, ולא היו
טיפים בכלל, איזה יום מזויין דאמט. פתחתי את הדלת של הדירה
שלי, טוב שלנו, שלי ושל ההורים, טוב נו, אז רק של ההורים.
פתאום אחותי קפצה עליי משום מקום והפילה לי את התיק, "מה את
חושבת שאת עושה?" צרחתי עליה, היא התחילה לבכות, באמת יופי.
"רק רציתי להפתיע אותך" אמרה אחותי ורצה לחדר שלה. אולי אני
צריכה להתנצל, טוב נו, אחר כך, שיעבור לה טיפה.
כאבה לי ממש הבטן, וואי לא אכלתי המון זמן. חיממתי לי קצת פירה
ושניצל והרתחתי מים, בשביל השוקו, נו אני לא שותה קפה באמת.
והלכתי להתקלח, חם לי מידי. אחרי המקלחת הלכתי לאחותי. "נועה
חמודה, את יודעת שלא בכוונה צעקתי, נכון? זה היה בטעות אני
מצטערת, את סולחת לי?", ברור שהיא סלחה לי, תמיד היא סולחת.
אכלתי את הפירה והשניצל, שתיתי את השוקו והלכתי לישון.

הייתי בשירותים בעבודה, נתנו לי הפסקה של עשר דקות כי האורחים
עדיין לא הגיעו וסיימתי לסדר את מנות הפתיחה.
התקשרתי לדן להגיד לו מה שרציתי להגיד לו כבר שבועיים, "דן,
היי תקשיב, אני החלטתי משהו, אני משאירה את התינוק אצלי".
שתקתי ממש מהר והרחקתי את הטלפון מהאוזן שלי, חיכיתי שהוא
יצרח, יתפוצץ, משהו. אבל כלום, הוא רק אמר לי בשקט "אם את
משאירה את התינוק הזה אנחנו גמרנו, אני לא אראה אותך יותר".
שתקתי לשניה או שתיים ואמרתי "אני שומרת את התינוק". הוא אמר
"אז אנחנו גמרנו" וניתק את הטלפון. התחלתי לבכות בהיסטריה,
ואני חושבת שחצי מהאולם שמע אותי, אבל לא אכפת לי, אני את
התינוק הזה שומרת, ולעזאזל עם דן האידיוט הזה.
נכנסתי לשירותים והתיישבתי, פתאום ראיתי על התחתונים שלי כתם
דם. וחשבתי, אולי הייתי צריכה לעשות בדיקת הריון לפני שהתקשרתי
לדן. אופס.