סדרי העולם מתהפכים. אני יוצאת למלחמה. אני אחזיר את העולם
לקדמותו. העולם שלי לא ישתנה ללא רשותי. עם שריון ומצוידת
להרוג אני יוצאת מהמגדל שלי. אחרי צועדים בשקט מופתי צבא של
פסלונים מוזהבים. הבטן שלהם מבקשת שיגעו בה. מי שנוגע נבלע.
אני לא אתן לעולם שלי לעזוב - מלאה באהבה ובעקרונות אני נועצת
סכין ראשונה בעכביש שחור. הוא מת ולי ננעץ סכין בלב. קשה להרוג
כואב להרוג אבל אני ממשיכה. המטרה היא המפלצת האדומה בצידו
השני של הנהר. שורצת במאורת העטלפים שלה, עיוורת לעולם
ולקיומי.
מבעד מסכים כבדים של ערפל אני שומעת את נשימותיה המבחילות.
מריחה את ריקבון גופה.
אני מרימה את היד, הצבא שלי מסתער מתקיף אותה מכל עבר, מתחיל
לכרסם את קורי העכביש שמגנים עליה. אני ממתינה.
ההמתנה היא מנוסה ממוות.
אני זורקת את הנשק שלי סוף סוף היא מבינה שהכל שלי. אני מחייכת
לעברה, החיוך שלי מעיר ניצוץ של תקווה בליבה. אני מתקרבת
ונועצת את ציפורניי בליבה, מבט אחד של הפתעה והיא מתה.
בשביל המבט הזה אני כאן.
אני מאושרת. הצלתי את אהבתי האחת.
העולם שלי נשאר כמות שהוא.
אני עדייו קיימת. אוי לאדם שיערער שוב את קיומי.