כאילו הזמן קפא,
אתה מסתכל בו,
נועץ בך עיניים,
כאילו בוחן אותך ואת דרך חייך.

כל השאר לא חשוב, דומם, רועש.
כל השאר לא משחק תפקיד,
אלו העיניים שלו שממסכות את כל היתר,
אתה מרגיש את המבט מרפרף בתוכך
ומרגיש צורך להרים מגן,
להתחבא,

20 כבשים פועות ברקע, כלבים נובחים,
מכונית עוברת לא רחוק,
אתה כבר התרחקת בהליכה איטית,
התרמיל על גבך
ואינך יכול שלא לחשוב,
על הילד הבדואי,
ועל הרגשתך לנוכח מבטו,

כאילו עמדת לרגע למשפט,
על מי שאתה,
על איך שאתה,
ועל מה שאתה מייצג.