|
ומה אם אין עוד
רוח ערפילית על
אדוות גלים נוצצים
או שקיעות ו
זוהר שושן.
האם תיתן אז
לעופף בין צריחי מחשבותיך
נישאת על קול צחוקך
אני נשכבת על ענני לבך
וזורחת כאחד הכוכבים.
ומה אם אין עוד
תהומות וסהר עייף
וכתמי אור אפל בחומר
ואבנים שוכבות תחת
כובד משקל נפילתך
האם קני עשבים יקלטו
רחשי ליבי, מסתוריי מעגליי
תסלח על עוונותיי ו
גוף יחבוק לגוף
הלילה?
ומה אם אין עוד
זמן או חושך
ואם קווים כבר לא יחצו?
ומה אם אין עוד
אל, אליו
פצעים יבשים כקיסוס
יטפסו
האם תשקוט?
האם תשכח?
ובשפתיך שוב צפות...
שתי נקודות.
כשאדם מת... לא נשאר ממנו דבר.
רק זיכרון דהוי שהיה נוהג לשים שתי נקודות בסוף משפט, לא אחת-
סופית, ולא שלוש- אינסופיות... מן משהו באמצע- חיים.
ואולי גם צלילי ישיבה בספריה אחר הצהריים וקישקוש מפת עולם
(שעדיין תלוי על הקיר שלי). |
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.