אני יודעת
שהשנים אוכלות, נוגסות,
ואף אבנים לעיתים נמסות
הלוא גם מגדל בבל נפל
ואין דבר,
ואין דבר.

אלוהים נתן
אלוהים לקח,
לא החזיר
יהיה שמו מבורך.

הלוך ושוב
קולך חודר,
ושוב ליבי כמו
מתפורר.

בחור מושלם
ב - חורמושלם.







זה היה ביום רביעי, אבל נרדמתי רק ביום חמישי, וחלמתי שאני
יושבת על שפת הים, בוהה אל האופק, החול נע לאט על פני הקרקע
והכל כל- כך שליו... הרוח נושבת, שערי מתבדר, וחום נעים עוטף.
קצף הגלים נוגע קלות בקצות כפות הרגליים, וחוזר שוב, לשם, לא
לפה. אחורה, קדימה, אחורה, קדימה, פנימה, החוצה.
ופתאום הכל אינסופי.
היה בידי סוג כלשהו של בשר, נראה לי שוק של עוף, והתחלתי
מפרידה את השרירים מהעצם, פיסה פיסה, ומתוך הקפלים קופצות
צפרדעים, זוחלות תולעים, והשרצים מילאו את האדמה... התעוררתי
ביום חמישי.
הוא הבטיח שיבוא, הוא לא בא.
וכשסיפרתי לו את החלום מצאתי אבן, ובתוכה- עיגול מושלם מעשה
ידי הטבע.
ביום שישי, נוצר האדם, הוא לקח את האבן. ולא החזיר.