גאה ותמיר היה. שיערו החלק מסורק אחורה בקפידה. אף שערה לא
המרתה את פיו. משמעת. זו המילה המנחה. המבט הקר בעיניו
הכחולות-להדהים תאם את ידית המתכת של הרובה שלו. ידיו עמדו
לצדי גופו, גבו זקוף. משמעת. זו המילה המנחה.

"מי אתה?"
"אני הנס. בן לכריסטיאן וסוניה. חייל מצטיין. צלף מצוין. דוגל
במשמעת."

כחושה הייתה. רזה להחריד. פניה הלבנים חוורו עוד יותר אל מול
שערה השחור, הכהה.  אפה- אף יהודי. אין לטעות במראה. לשרוד. זו
המילה המנחה. גם מבלי שבכתה ראו בעיניה את נהר הכאב. עוד יום.
לשרוד. זו המילה המנחה."

"מי את?"
"אני ליזה. בת להרברט ורחל, ז"ל. הייתי תלמידת בית-ספר יסודי.
עוד יום...רק עוד יום..."

"מי אתה?"
"אני הנס. בן לכריסטיאן וסוניה. חייל מצטיין. הייל היטלר."

"מי את?"
"אני ליזה. בת להרברט ורחל, ז"ל. שלד-אדם."

"מי אתה?"
"אני הנס. הייל היטלר."

"מי את?"
"הייתי ליזה. עכשיו אני מתה."

"מי אתה?"
"אני הנס. רוצח."