אין לה אף אחד
חוץ מהחבר הכי טוב שלה
החושך שהולך איתה
יד ביד אל תוך עולם ללא חיוך

אין לה אף אחד
חוץ מהצל של עצמה
חוץ מהדמעה שבכתה
חוץ מאור נרות שמאיר לה כשחשוך

אין לה אף אחד
חוץ משירים שכתבה בדמעות
חוץ מקירות שמקשיבים כשבא לה לבכות
חוץ משתיקות שבתוך תוכה צועקות

אין לה אף אחד
לא אוזן שתקשיב
לא נפש שתבין
לא כתף וגם לא יד שתלטף.

נקודת אור בקצה מנהרה ארוכה
הולכת וקטנה ונראית רחוקה
והיא עומדת על שפת התהום, מחכה
חיה כמו מתה... עד המוות הבא.