|
בין עצי הקיבוץ
שורר הצל
משורר הצרצר
ומשתרר השקט
בין עצי הקיבוץ
צמחו להם בתים
ושבילים מוריקים
על אדמת עבר
נחלת שממון
הפכה פאר
וליבי מתכווץ
עד כמה יפתה הארץ
חלב ודבש
הפכו חרושת של ממש
ונחליה אינם עוד
דמעות הסבל
אלא ברכת הגשמים והטל
ארצי שלי
כמה געגועים מלאו ליבי
ואינני רחוקה ממך אפילו.
ארצי ביתי
ליבי בעורקיך מפעם
צל עצייך מחיה בי
אותו כאב בינינו מקשר.
כי אין לי ארץ אחרת. |
|
|
לאהוב,
זה גם לקחת
סיכון...לא
להיות נאהב,
מהצד השני. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.