במשך כל היום שכבתי לי על מיטתי וחשבתי לי מה עליי לעשות (זה
סיפור על תהיות).
אתם בוודאי חושבים שלא הגיוני שבנאדם יחשוב במשך כל היום מה
עליו לעשות... כן, אתם צודקים, אני די איטי (על רחמים
עצמיים).
הם אמרו לי שיש לי ברירה, ללמוד ולגור אצלם, או לא ללמוד
ולהזרק לרחוב (על בנאדם שעומד לעשות את הבחירה הקשה בחייו).
שום דבר כבר לא הפחיד אותי למען האמת... וגם "להיזרק" נשמע ממש
מגניב (יש בו הרבה שדיים).
הרגשתי שלאן שאני לא אלך, זה יהיה הצעד הנכון, רק לא ללמוד...
לא רוצה את הלחץ הזה... לא מסוגל לעמוד בו.
בסופו של דבר אמרתי להם שאני מפסיק ללמוד (על משמעות החיים).
אבל בסופו של דבר, האיומים שלהם לא התממשו ונשארתי לבד בבית,
משותק (תרמו ל"לתת").
לא היה לי אף חבר, אף בנאדם שיכולתי לסמוך עליו, לא יצאתי
מהבית, השמנתי, הדכאון התגבר ובסופו של דבר מצאתי את עצמי
(כששיחקתי עם עצמי מחבואים) כותב שירים טפשיים ומנסה להלחין
אותם בפסנתר (גם לי יש סיכוי להינצל).
בסופו של דבר, הקלטתי את כל השירים האלה ושחררתי אותם לרדיו
(זה סיפור על אדם לא מנומס שמספר על נפיחותיו בפומבי).
מישהו השמיע בתוכנית שלו פעם כמה שירים שלי (תחילתה של
ההצלחה).
בסופו של דבר, הטילו עליי חרם צרכני ומעצר בית (מיומנו של זמר
מזרחי).
מישהו שאל בראיון איתי מה אני חושב על המעצר ועל החרם ואני
עניתי לו: "אני חושב שזה ביגר אותי" (על אמן עמוק).
אחרי זה התחלתי לכתוב שירים חדשים ועבדתי לבדי על אלבום חדש:
"מעצר בית וחרם צרכני, לאהוב אותי" (על הקאמבק).
גם על האלבום הזה הטילו חרם צרכני כי אני אשכנזי ואני לא יכול
להיות מזרחי (מיומנו של זמר מזרחי 2).


החלטתי להתאבד (זה סיפור אפל).
ניסיתי להתרסק לתוך הקיר, ואכן התרסקתי (זה סיפור גרופי של ברק
פלדמן).
ואז ראיתי את המשיח.
יום למחרת חזרתי בתשובה (על האמונה שיכולה להיווצר בכל אדם).
בסופו של דבר נהייתי ראש ממשלה בהפיכה של הימין הקיצוני (עם
מסר פוליטי עמוק).