לאט
אתה מדיח אותי
מתוכך
אוצרת תמונתך
נדיב
על מזח המרינה
אלף יונים מנקרות
בלחמך , פירורים שזרית
בכף פתוחה
עתה
מתקמצן
תולש אותי
בזרוע תקיפה
חשה
כאיבר מדולדל
בלי חמצן
שומעת את רעש
קריעת הבשר
כואבת
מדממת
לא ידעתי שאפשר
להכיל כל כך
הרבה כאב
הריני חלק ממך
אל תתכחש לי
אבל עוד קט
ואדום
לנצח. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.