הרוח מלטפת את שערה.
השמש מדלגת על צחוקה.
העיניים.
עיפות.
הנפש כבר סחוטה.
מבחוץ הכל בסדר.
והכל נראה רגיל.
ובפנים יש רק חור.
ששואב את כל הרגשות.
שאוכל את כל המחשבות.
ניתן רק לשקוע.
עוד ועוד.
לתוך העצב שעוטף.
לתוך הדמעות.
שכבר עולות.
הדמעות שכבר חונקות.
ואין משענת.
ואין אחיזה.
ואת מחליקה.
ואת מרגישה.
את תחילתה של נפילה.
והכל כל כך שחור.
והכל כל כך רע.
אז איפה התקווה.
איפה העזרה.
ואני עומד בצד.
וחושב לי לתומי.
אולי אצלי.
אולי אצלי? | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.