סיפור שלא נגמר... חייב לפרוש לפני שזה יהיה מאוחר
העיניים נועצות עיניים בחלום של היום שאחרי מחר
הרגשות פורצים מכל חריץ מהגוף, הנשמה והנפש
מזכיר לי כל פעם מחדש עד כמה מצבי הגיע לרפש
עקרונות בסיסיים שברתי, קווים אדומים עברתי
פנס האהבה סינוור אותי, כעיוור לא ראיתי לאן הגעתי
ניסיתי להשאר נאמן עצמי כי לנשמה אין מחיר
אך המציאות הכואבת שמה לתקוות מוות מהיר
מנסה להשאר חזק מבחוץ, כדי להגן על עצמי מהאמת
מסתיר את העובדות בתוך שקרים של ביחד נתמודד
4 חודשים תקוע בישורת האחרונה, מנסה לסיים את המרוץ
לעבד את האדמה לקראת אביב זה קשה, אבל אני חרוץ
המחשבות על שינוי הגורל מסבבות אותי בלולאה אינסופית
כל פעם מגיע למסקנה שפעלתי נכון אבל עדיין הכאב מתמיד
עברתי שיעור בחיים, שלא אקבל בשום מוסד אקדמי אחר
למדתי לקחים שלא אתן להם לחמוק מזכרוני כל כך מהר
לימדת אותי להודות על כל רגע של אושר הכי קטן שיש
למדתי להתפלל לפני כל יציאה ולהגיד תודה כל פעם שאני מתרגש
הראת לי שתשוקה זה רגש שביר, ואסור לזלזל בכוח הלב
צריך לתת את כל כולך, כדי להראות עד כמה אני אוהב
ולפעמים, החיים לא הוגנים, אבל תמיד החברים יהיו לצידך
כל פעם שאתה תחשבי שהחיים חזקים עליך הם ירימו אותך
בכל פעם שהגורל שם לי רגליים, נפלתי על הידיים נכוותי מאש
אחרי כל הפעמים אבדתי את כל כוחי, אבל נפשי תתחדש
אני אדם ביישן, יבש ועובדתי, והקשר הזה לא פתיר בשום משוואה
אולי לא פתרתי את הקשר, אבל זכיתי במזל רב להרגיש טעם אהבה
טעם שמתואר בניגודים מוחלטים, שמחה וכאב ביחד בו זמנית
גורם לכל אחד שנדבק לחשוב מה בחיינו המטרה העיקרית?
אבל אחרי כל הזמן שאנחנו בקשר יחד, הצרות רק מתגברות
מה שאנחנו מרגישים זה כבר לא אהבה אלא עיוות של זכרונות
אני עוזב את הקשר עם כאב שיכול לגרום לגיהנום וגן עדן להתאחד
אבל מאושרים יחד אנחנו לא נהיה אז עדיף כבר לחתוך כי הקשר מת

להתראות סיון.
שלך, אלכס...