גל עמית / דמדומים |
וכשהערפל מכסה הכל,
והשמש כבר אינה.
רק עוד זכר צבעוני לאור שהיה,
ודממה.
אחד-אחד מתחילים פנסי הרחוב להידלק,
ואורם כמו נבלע בשאריות החמה.
הים שקט, רגוע,
אך בכל זאת כמעט נסער,
רוצה לספר סוד.
וגם שאריות האור נעלמות,
והים נהיה בצבע מתכת,
כחולה-ירקרקה, מדהימה.
ורחש הגלים מסביבי עוצר הכל,
וריח המלח ממלא.
הכל ריק מסביב,
או שנבלע בדימיוני,
ודממה.
וכבר חושך, וכבר עברה השעה,
אך זו תחרט במוחי,
עד
השקיעה הבאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|