היה הייתה ילדה קטנה שחיה לה את חייה אי שם בין כולנו.
למעשה, חיה הילדה הקטנה הזאת את חייה כאן בין כולנו, אך הייתה
היא חולמנית כל כך שתיאור המקום "אי שם" יטיב לתאר.
ולמעשה, אולי גם תיאור המידה "קטנה" לא לגמרי במקום. לפחות לא
מבחינה פיזית. האמת היא, שאין הילדה כלל ילדה כי אם נערה
שבקרוב ימלאו לה 16 קייצים. מבנה גופה ממוצע לגילה. ובכל זאת
תתואר היא כילדה קטנה משום שבתכונות אופייה יותר ילדה קטנה היא
מאשר איזושהי נערה שכבר זכתה לראות חמישה עשר חורפים.
והחולמנות שהיא מהבולטות בתכונות אופייה כבר הוזכרה. והאם יש
תכונת אופי פחות בוגרת ממנה?
הילדה הקטנה הזאת הייתה ילדה מאושרת באופן כללי. חייה היו
משעממים אותה רק לעתים רחוקות משום שאת מרבית זמנה בילתה עסוקה
בשלל דברים. כמו כן, הייתה הילדה מוקפת באנשים שרבים מהם גם
העריכו אותה...
אלה מהאנשים סביבה שזכו להכירה העריכו אותה בזכות חוש ההומור
שלה וגישתה הקלילה לדברים. אלה מהאנשים שהכירו אותה טוב יותר
מאלה שרק "זכו להכירה" העריכו אותה בזכות איזושהי חוכמת חיים
שהם טענו שמצאו בה. ואף באלה שהיו עוברים שם במקרה, וכלל לא
הכירו אותה, הייתה הילדה הקטנה הזאת מעוררת משהו בזכות
יופייה.
ובכלל, כבר הוזכרה גישתה הקלילה של הילדה להכל ומשום כך לא
הרבתה להתייסר ולרחם על עצמה כפי שעשו מרבית בני גילה.
וביום בהיר אחד בו מתחיל סיפורנו פגשה הילדה מישהו שתגובתו
אליה בסופו של דבר הייתה שונה מתגובותיהם של אחרים ואף גרמה לה
לייסורים רבים.
ביום בהיר ואביבי אחד, פגשה הילדה מישהו שהרשים אותה מהרגע
הראשון בו ראתה אותו. הוא הרשים אותה בהתחלה בחיוכו, ומעט אחר
כך גם בהתנהגותו שהייתה אבירית ומשעשעת. ובכלל, הוא היה אדם
יפה. באותו היום בו נפגשו, בילתה הילדה מעט זמן בחברתו ובכל
זאת נהנתה מכל רגע. היה זה מעט מדי זמן לטעמה, אך אין היא רצתה
להעיק עליו.
כשנפרדו, ידעה הילדה שתשמח מאוד לדבר איתו שוב, וכך היא פנתה
אליו בדרך וירטואלית.
היה לה כיף לדבר איתו, והוא היה אומר לה מפעם לפעם דברים כל כך
יפים שגרמו לה לחיוך שלא ירד מפניה למשך הרבה מאוד זמן.
והיא נקשרה אליו משום שראתה בו בן אדם טוב כל כך.
ובתור אחת שהרגישה קשורה אליו, היא גם דאגה לו והייתה מוכנה
להיות שם בשבילו בכל פעם שיצטרך אותה. היא הייתה מוכנה לעזור
לו אם יצטרך, ולדבר איתו על הדברים שעושים לו רע. ובכל זאת,
במשך חודשים לא הצליחה הילדה לגשת אליו ולדבר איתו דיבורים שהם
מעבר לשטחיים. שהרי ילדות קטנות לא טובות בדברים כאלה, ואין הן
יודעות איך להגיע ללבו של אדם. הילדה הקטנה שלנו הייתה הססנית
מאוד.
זה לא שהיא לא ניסתה לדבר עם ידידה על הנושאים עליהם רצתה
לדבר, אך תמיד הייתה היא נסוגה מהנושא בסופו של דבר. היא חששה
שתאמר דברים לא במקום ופחדה לחצות בשאלותיה גבולות אסורים. היא
לא רצתה להיות בוטה מדי בדבריה ופחדה לשאול לגבי דברים עליהם
אולי לא ירצה חברה לדבר. ויותר מכל, פחדה הילדה לומר שטויות -
פחד שרק גרם לה לומר עוד יותר שטויות ודברים ריקים.
כך, החלה הילדה להרגיש רע בעקבות שיחותיהם שלא התקדמו לשום
מקום.
והיא הרגישה שאין היא יודעת איך לעזור לידידה להכירה טוב יותר
כפי שהוא רצה. והיא הרגישה שאין היא אפילו מכירה אותו. כל זאת
כמובן, רק באשמתה משום שהיא ילדה קטנה כל כך שלא יודעת, פשוט
לא יודעת איך להתנהג עם אנשים.
וביום בהיר וקייצי אחד, כבר לא הפגין כלפיה ידידה יחס הדדי כל
כך. ובכלל נתן לה הרגשה של קרירות. והילדה חשבה שככל הנראה
נמאסה היא עליו כי בוודאי הייתה נשמעת טיפשה בשיחותיהם
לאחרונה. נדנדה והציקה לו כמו שילדות קטנות מנדנדות ומציקות
לעתים.
וככה זה, לילדות קטנות הרי קשה להביע רגשות. וכך, באופן טבעי,
יוצא שילדות קטנות מציקות ומעיקות על אנשים כשכל מה שהן היו
רוצות לומר להם בעצם, הוא שהן אוהבות אותם. והן פשוט אינן
יודעות כיצד לעשות זאת.