לא, זה לא החורף שהקדים,
זה רק המבט הקר והירוק שלך,
מעביר בי
צ מ ר מ ו ר ו ת
של בדידות.
אני הולכת נגד הרוח.
נאבקת.
מוותרת.
נאחזת
במטריות קטנות שמזמן קרסו מלהכיל את העצב.
עייפה מלהתנחם בשאריות שלך.
ישנה אתך קרוב כל לילה, מציירת חלומות.
זוכרת אותם, נושמת אותך.
ולעזאזל, כל כך חם עכשיו, ודביק.
ואני, טיפשה שכמותי, מייחלת לעוד נגיעה אחת קרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.